פנטקוסט
[עריכה] החג ומשמעותו
מקורותיו של חג הפנטקוסט טמונים בחג השבועות היהודי, שחל בו' בסיון. החג היהודי מציין את סיום ספירת העומר שבעה שבועות לאחר חג הפסח, ואת יום מתן התורה בהר סיני. שבועות נחשב גם לחג הקציר, בו היו היהודים מביאים את ביכוריהם לבית המקדש בירושלים. בנצרות הוענקה לחג משמעות חדשה, והוא נותק מההקשר החקלאי שלו. מעמד כריתת הברית שבאירוע מתן תורה הוחלף בברית חדשה בדמות רוח הקודש שנחה על השליחים, ומסיבה זו נחשב פנטקוסט ליום ייסודה של הכנסייה העולמית.
שם החג, "פנטוקוסט" בא מהמילה היוונית "פנטקוסטה", שפירושה הוא "החמישים במספר", והוא חל ביום ראשון, שבעה שבועות לאחר יום ראשון של פסחא (או חמישים ימים בסך הכל כולל יום ראשון של פסחא עצמו). בגרמנית הוא מכונה ("חמישים"), ובאנגלית או ("יום ראשון הלבן"), על שם הגלימות הלבנות שנהגו ללבוש המוטבלים בערב החג (להלן).
בדומה לכל חגי עונת הפסחא, גם פנטקוסט הוא חג נע, ומועדו נקבע בכל שנה בהתאם למועדו של הפסחא. במאה ה-21 חל החג בין ה-10 במאי ל-13 ביוני במערב, ובין ה-24 במאי ל-27 ביוני במזרח. בחלק מהמדינות נחשב גם יום שני של פנטקוסט לחג רשמי, אם כי מאז ועידת הוותיקן השנייה, הדבר אינו מחויב.
[עריכה] אירוע הפנטקוסט בברית החדשה
ירידת רוח הקודש מתוארת בספר מעשי השליחים בברית החדשה:
| "בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר." | ||
| – מעשי השליחים 2, 1-4 | ||
| "בִּירוּשָׁלַיִם הִתְגּוֹרְרוּ יְהוּדִים יִרְאֵי אֱלֹהִים מִכָּל עַם וְעַם אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה הִתְקַהֲלוּ עַם רַב וְכֻלָּם נָבוֹכוּ, שֶׁכֵּן כָּל אִישׁ שָׁמַע אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּשְׂפָתוֹ שֶׁלּוֹ. הֵם נִתְמַלְּאוּ תִּמָּהוֹן וּפְלִיאָה וְאָמְרוּ: הֲרֵי כָּל הַמְדַבְּרִים הָאֵלֶּה גְּלִילִיִּים, וְאֵיךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שׁוֹמֵעַ בִּשְׂפַת מוֹלַדְתּוֹ? פַּרְתִּים אֲנַחְנוּ וּמָדִים, עֵילָמִים וְתוֹשָׁבֵי אֲרַם נַהֲרַיִם, תּוֹשָׁבֵי יְהוּדָה וְקַפָּדוֹקְיָה וּפוֹנְטוֹס וְאַסְיָה, פְרִיגְיָה וְפַּמְפִילְיָה, מִצְרַיִם וּמְחוֹזוֹת לוּב הַסְּמוּכִים לְקִירֶנְיָה, תּוֹשָׁבֵי רוֹמָא הַמִּתְגּוֹרְרִים כָּאן, יְהוּדִים וְגֵרִים, כְּרֵתִיִּים וְעַרְבִים הִנֵּה אֲנַחְנוּ שֹׁמְעִים אֹתָם מְסַפְּרִים בִּלְשֹׁנוֹתֵינוּ גְּדֻלּוֹת הָאֱלֹהִים. וַיִּתְמְהוּ כֻלָּם וַיִּבָּהֵלוּ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מַה־זֹּאת׃ 13 וַאֲחֵרִים לָעֲגוּ וַיֹּאמְרוּ כִּי־מְלֵאֵי עָסִיס הֵמָּה׃" | ||
| – מעשי השליחים 2, 5-13 | ||
| "וַיְקַבְּלוּ אֶת־דְּבָרוֹ בְּשִׂמְחָה וַיִּטָּבֵלוּ וּבַיּוֹם הַהוּא נוֹסְפוּ כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי נָפֶשׁ׃ וַיִּהְיוּ שֹׁקְדִים עַל־תּוֹרַת הַשְּׁלִיחִים וְעַל־הַהִתְחַבְּרוּת וְעַל־בְּצִיעַת הַלֶּחֶם וְעַל־הַתְּפִלָּה׃ וַתִּפֹּל אֵימָה עַל־כָּל־נֶפֶשׁ וּמוֹפְתִים רַבִּים וְאֹתוֹת נַעֲשׂוֹּ עַל־יְדֵי הַשְּׁלִיחִים בִּירוּשָׁלָיִם (וְאֵימָה גְדוֹלָה הָיְתָה עַל־כֻּלָּם)׃ וְכָל־הַמַּאֲמִינִים הִתְאַחֲדוּ יָחַד וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם הָיָה לְנַחֲלַת כֻּלָּם." | ||
| – מעשי השליחים 2, 41-44 | ||
Πεντηκοστή
Συνήθης αγιογραφία της "Πεντηκοστής"
Η εορτή αυτή αντιστοιχεί με την επίσης μεγάλη ετήσια εορτή των Ιουδαίων η οποία στις Εβραϊκές Γραφές (Παλαιά Διαθήκη) αποκαλείται Γιορτή του Θερισμού ή Γιορτή των Εβδομάδων. (Έξοδος 23:16· 34:22) η οποία ήταν καθαρά γεωργική εορτή με τελείως διαφορετικό περιεχόμενο. Η τήρηση της λάβαινε χώρα την πεντηκοστή ημέρα μετά τις 16 Νισάν του Ιουδαϊκού ημερολογίου, την ημέρα κατά την οποία η κεφαλή κάθε οικογένειας προσέφερε στον Θεό ένα δεμάτι κριθάρι, που υποδήλωνε την επιθυμία για ειρηνική σχέση μαζί Του. (Λευιτικό 23:15, 16) Οι προσφορές για αυτή τη γεωργική γιορτή γίνονταν μέσω του ιερατείου αρχικά στην Σκηνή της Μαρτυρίας, ενώ αργότερα στον Ναό στην Ιερουσαλήμ.
Την ημέρα της Πεντηκοστής έλαβε χώρα η επιφοίτηση του Αγίου Πνεύματος στους 120 μαθητές (περιλαμβανομένων και των αποστόλων του Ιησού) οπότε, σύμφωνα με τις Πράξεις των Αποστόλων, έλαβαν Άγιο Πνεύμα μιλώντας σε ξένες γλώσσες (γλωσσολαλιά) «για τα θαυμαστά έργα του Θεού», γεγονός που έγινε αντιληπτό από Ιουδαίους και προσήλυτους που ήταν στην Ιερουσαλήμ για τη γιορτή των Εβδομάδων. Ως αποτέλεσμα, έπειτα και από το κήρυγμα του Πέτρου, βαφτίστηκαν εκείνη την ημέρα 3.000 νέα μέλη της χριστιανικής εκκλησίας. (Πράξεις 1:13-15· 2:1-41) Εκείνη η ημέρα ήταν 50 ημέρες μετά την ανάσταση του Ιησού Χριστού που συνέπεσε στις 16 Νισάν.
Η "Πεντηκοστή" άρχισε να γιορτάζεται από τους αποστολικούς χρόνους είτε στο ναό των Ιεροσολύμων μαζί με τους Ιουδαίους (Πράξεις κ'16), είτε χωριστά. Σύμφωνα με τους εκκλησιαστικούς Πατέρες και συγγραφείς του β' μισού του 4ου αιώνα γίνεται λόγος περί του εορτασμού από τους αποστολικούς χρόνους όπου κατά την εορτή αυτή γινόταν και η βάπτιση των κατηχουμένων όπου και για το λόγον αυτό συνεχίζεται και ψάλλεται ο τρισάγιος ύμνος: "Όσοι εις Χριστόν εβαπτίσθητε...".
Η Πεντηκοστή είναι εβδομαδιαία εορτή δηλαδή εορτάζεται όλες τις ημέρες της εβδομάδας με ιδιαίτερη έξαρση το Σάββατο. Από τις μεθεόρτιες ημέρες ξεχωρίζει η Δευτέρα που είναι αφιερωμένη στο Άγιο Πνεύμα όπου και επαναλαμβάνεται ομοίως όλη η ακολουθία της Κυριακής.
Pentecoste
Etiam dies feria Iudaeica vulgo Šabuʿot appellata, Hebraice: שבועות, lingua Hebraica moderna [ʃa·vu·'ʔot]; sermone Hebraico Ashkenazi [ʃə·'vu·əs], "Hebdomadum feria", Latine a Christianis Pentecoste, πεντηκόστη, "dies quingagesimus", appellata est quia quinquagesimus post pascham est dies.
In pluribus terris religionis Christianae et dies solis et dies lunae pentecostes feriae sunt similiter ac feriae paschales quinquaginta diebus ante. In Italia autem Tiroli meridionali excepta nuper dies lunae pentecostes abolitus est ut ita rebus socialibus facilius pecunia suppeditetur similiter ac in Germania ubi protestantium dies feria poenitentiae et precum eam ob causam abolitus est. Populus Francorum autem adhuc eius feriae abolitioni quam rei publicae magistratus agebant resistit.
Verbis "Veni Creator Spiritus" hymnus sancti spiritus vel pentecostes incipit.
No hay comentarios:
Publicar un comentario